כיצד קובע בית המשפט על הסדרי ראיה?

במסגרת פסיקת גירושין, בית המשפט פוסק גם בענייני משמורת והסדרי ראיה. ישנם מספר שיקולים המנחים את בית המשפט בפסיקת הסדרי המשמורת והסדרי הראיה. מה הם אותם השיקולים וכיצד בית המשפט פוסק בפועל? האם יש מה לעשות עם הפסיקה לאחר שזו ניתנה או שמא פסיקת בית המשפט היא סוף פסוק בנושא? המשיכו לקרוא וגלו את כל התשובות החשובות.

מציאת עו"ד

לפני שנצלול אל ענייני הסדרי הראיה והמשמורת, נקדים ונאמר כי כל האמור אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי. נמליץ למי שנזקק לייעוץ בנושא לפנות אל משרד עו"ד טאוב ושות' ולבקר באתר המשרד בכתובת https://www.at-familylaw.co.il למידע נוסף וליצירת קשר עם עורכי דין מהשורה הראשונה בתחום.

פסיקת משמורת

אגב הדיון בגירושי בני הזוג, בית המשפט מסדיר כמה נושאים משפטיים חשובים הקריטיים לפירוק החבילה. במסגרת כך דנים, למשל, בחלוקת הרכוש בין בני הזוג ובתשלומי המזונות. בנוסף, מתקיים דיון בענייני המשמורת.

ענייני המשמורת מטרתם להסדיר את הסדרי השהייה של הילדים. אצל מי מבני הזוג הם ישהו ביום יום, בחגים ובשבתות ומי יהיה אחראי על ההתנהלות היומיומית שלהם. בעבר, בתי המשפט נטו באופן מובהק לפסוק משמורת מלאה לטובת האם.

טובת הילד

השיקול המנחה הראשי של בתי המשפט בפסיקת משמורת והסדרי ראיה הוא שיקול טובת הילד. השאלה הנשאלת היא היכן יהיה לילד הכי טוב לשהות. לשם כך, הצדדים סמכו עמדותיהם על חוות דעת של פסיכולוגים, עדויות של עדים מומחים ועוד. לצד זאת, קיימות חזקות משפטיות המנחות את בית המשפט מה היא טובת הילד.

אחת החזקות המשמעותיות ביותר שעד היום משפיעה באופן ניכר על הפסיקה, היא חזקת הגיל הרך, לפיה טובת הילד עד גיל 6 להיות אצל אימו. לכך מצטרפת החזקה לפיה לא מפרידים אחים ונוצר מצב בו כאשר יש ילד מתחת לגיל 6 האם מקבלת משמורת מלאה.

אולם כאמור, כיום, ישנה נטייה לפסוק יותר משמורת משותפת בה שהות הילדים מתחלקת באופן שווה, פחות או יותר, בין שני בני הזוג. אך למרות המגמה, גם כיום, בית המשפט מרבה לפסוק משמורת מלאה לטובת אחד מן ההורים משיקולים של טובת הילד.

הסדרי הראיה

כאשר נפסקת משמורת מלאה לאחד ההורים, נפסקים לטובת ההורה שאינו משמורן הסדרי ראיה. הסדרי הראיה מסדירים את התראות ההורה שאינו משמורן עם ילדיו. גם כאן, השיקול המנחה העיקרי בפסיקת בית המשפט הוא טובת הילד. לפיכך, הורה שגר במרחק רב מההורה המשמורן, למשל, יקבל הסדרי ראיה פחות טובים. עם זאת, ניתן להצביע על הסדרי ראיה מקובלים בישראל.

הסדרי הראיה המקובלים בישראל קובעים כי הילדים ישהו אצל ההורה שאינו משמורן לילה אחד בשבוע. בנוסף, ישהו אצלו כל שבת שנייה, חגים לסירוגין ותדירות גבוהה יותר בחופשות.

לסיכום

לסיכום, בית משפט קובע הסדרי ראיה להורה שאינו משמורן לאור טובת הילד. טובת הילד היא השיקול המנחה בפסיקה ולרוב נפסקים הסדרי ראיה בהתאם למקובל בישראל, כאמור לעיל.