מהו כלי נשק מבחינת החוק בישראל?
סעיף 144 בחוק העונשין בישראל קובע כי כלי נשק הוא כל כלי המתאים לאחד הסיווגים שלהלן:- כלי בעל יכולת ירי של קליעים, פגזים, פצצות וכיוצא באלו, שבכוחם לגרום למותם של אנשים, לרבות חלקיו, אביזריו ותחמושתו של כלי מסוג זה.
- כלי בעל יכולת לפליטת חומרים המשמשים לגרימת נזק גופני לזולת, כולל חלקיו, אביזריו ותחמושתו של כלי מזוג זה, ובכללם מיכל אשר מכיל או בעל קיבולת להכלת חומרים כאמור לעיל, מלבד גז מדמיע.
- כל פצצה, רימון, תחמושת או חפצים נפיצים מסוגים אחרים אשר בכוחם לגרום למותם של אנשים או לפגיעה בהם, לרבות חלקיו של אחד מאלו.
מדוע החוק בישראל נוטה להחמיר עם עבירות נשק?
החוק הפלילי במדינת ישראל מייחס חומרה רבה לעבירות נשק, ולאור חומרתם של המעשים, העונשים הקבועים בדין הפלילי בגין עבירות נשק, הם מחמירים. הרציונל העומד בבסיס האכיפה המחמירה בעבירות נשק, נובע מן העובדה שבמרבית המקרים אחזקת נשק ו / או תחמושת ללא רישיון וללא קשר לשירות הצבאי או שירות בכוחות הביטחון, אינה נעשית בתום לב. לצורך העניין, פעמים רבות נתגלה כי אחזקת נשק בוצעה בהקשר של חיסול חשבונות בין אנשי העולם התחתון במדינת ישראל. מדובר על תופעה שכיחה למדי בארץ שהובילה לא אחת לפגיעה בביטחון הציבור, בין אם במסגרת אירועי ירי מתוכננים בשטח ציבורי, הנחת מטעני חבלה בכלי רכב באזורי מגורים, ושאר עבירות פליליות הכרוכות בשימוש בלתי חוקי בכלי נשק. בסיכומו של עניין, אותם עבריינים שמבצעים עבירות נשק, מהווים סכנה גם לאזרחים שומרי חוק שאינם מעורבים בשום צורה בסכסוך בין אושיות העולם התחתון, מה שהופך את השימוש בנשקים ללא רישיון למפגע ציבורי.
עבירות נשק
